ארכיון הקטגוריה: רשלנות

רשלנות או לא להיות

Published / by admin((((((((

נטל ההוכחה ברשלנות הרפואית:  חוק: הפקנ"ז ס' 38-41

ככל התובע בעוולת הרשלנות הרפואית הרפואית הוא שנדרש להוכיח את יסודותיה. עם זאת, קיימים מצבים בהם נטל הראיה לעניין יסוד ההתרשלות רפואית ולעיתים גם לעניין יסוד הקשר הסיבתי עובדתי עובר מהתובע לנתבע. בד"כ כאשר המצב הוא תיקו 50:50 ונשאלת השאלה על מי עומד הנטל?
המקרים הם: (בכל ס' אם הוכחו התנאים, נטל הראיה עובר מהתובע לנתבע להוכיח שלא היה רשלן)
ס' 38– כאשר הנזק נגרם בשל דבר מסוכן או נמלט שהיה תחת אחריות הנתבע, הניזוק יכול שלא להוכיח את יסוד ההתרשלות רפואית ולהעביר את נטל הראיה:
1. דבר שהוא:
מסוכן- דבר שטמוע בו סיכון טבעי העלול להתממש כלפי מי שבא עמו במגע בלא זהירות מספקת או באופן לא מקצועי. למעט           אש או חיה. מצבים שקטגורית אנו יודעים כי מונע הנזק הזול ביותר הוא בעל אותו דבר מסוכן, נטל ההוכחה יעבור לנתבע.
**הס' יכול גם על מכונית, לפי הפסיקה.
נמלט- הכוונה לדבר שמצוי בבעלות או תחת אחריות אדם ונמלט מן המקרקעין שבהם הוא מצוי. למשל: דליפת מים/חומר    אחר.
2. הנתבע הוא הבעלים של הדבר או אחראי עליו. לפי דעת הרוב השליטה צריכה להיות מהותית (פ"ד ישראליפט) ואין צורך בשליטה בלעדית. המועד הרלוונטי שלשליטה- הוא מועד העוולה.
3. הנתבע ידע (בפועל) או שהיה עליו לדעת (בכוח) כי הדבר המסוכן או הנמלט עלול לגרום לנזק (בך בפ"ד ישראליפט טוען כי לא התקיים ולכן אין להחיל את הס').
4. הנתבע עזב או מסר את הדבר המסוכן והנזק נגרם בעקבו שימוש שנעשה בו ע"י גורם אחר שאינו התובע (פ"ד פישמן)
5. קשר סיבתי בין הדבר המסוכן או הנמלט לבין הנזק.
6. נזק.

רשלנות

ס' 39- מדבר על נזק שגרמה אש שהנתבע הבעיר או היה אחראי להבערתה. הניזוק יכול להעביר את נטל הראיה של יסוד ההתרשלות רפואית.
במקרקעין–> תופס המקרקעין.        מיטלטלין–> בעל המיטלטלין.
1. אש
2. הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבערתה.
3. האש יצאה מהמקרקעין של הנתבע אל מקרקעין אחרים וגרמה לנזק.
4. קשר סיבתי בין האש לבין הנזק- בין אם הנזק נגרם ישירות מהאש ובין אם בעקיפין.
5. נזק

ס' 40- הנזק נגרם בשל חיה מזיקה שתחת אחריות הנתבע, הניזוק יכול להעביר את נטל הראיה של יסוד ההתרשלות רפואית.
1. חיה שהיא:
            חיית בר
חיית בית- אבל הנתבע ידע או חזקה עליו שידע כי היא מועדת לעשות את המעשה שגרם הנזק.
2. הנתבע הוא הבעלים של החיה או הממונה עליה.
3. קשר סיבתי בין החיה לבין הנזק.
4. נזק

ס' 41- מצב בו התובע לא יכול להוכיח כיצד נגרם הנזק אולם נסיבות המקרה מעידות מאליהן כי האחריות לנזק היא ככל הנראה על הנתבע (לדוגמא: נזק במהלך טיפול רפואי). ס' 41א, ב, ג- היזק ע"י כלב.
תנאים שהוכחתם מעבירה את נטל השכנוע:
1. התובע אינו יודע (בפועל) ואינו יכול לדעת (בכח) מהן נסיבות קרות הנזק. בעבר הגישה הייתה כי מועד אי הידיעה הייתה בעת התרחשות הנזק, אך היום המועד הקובע הוא מועד המשפט (פ"ד שטרנברג, פ"ד רז).
2. הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבע שליטה מלאה עליו (פ"ד רז).
בך בישראליפט- סבור כי המערערת צריכה להוכיח שליטה גמורה.
ההלכה: הגדרת השליטה רחבה ומתייחסת גם לשליטה אפקטיבית על הנכס, ליכולת של הנתבע לשלוט בו ולהיות מונע הנזק          הזול ביותר (פ"ד שטרנברג, פ"ד ישראליפט).
3. האירוע הנזיקי מתיישב עם המסקנה שהנתבע לא נקט בזהירות סבירה. לפי נסיבות המקרה, בהתחשב במלוא הראיות, על פי השכל הישר וניסיון החיים בהתאם למאזן ההסתברויות (צריך הסתברות שלמעלה מ-50%). החידוש הוא שניתן להשתמש בראיות סטטיסטיות טהורות. (פ"ד שטרנברג, פ"ד עזבון אלעבד).