רשלנות או לא להיות

Published / by admin((((((((

נטל ההוכחה ברשלנות הרפואית:  חוק: הפקנ"ז ס' 38-41

ככל התובע בעוולת הרשלנות הרפואית הרפואית הוא שנדרש להוכיח את יסודותיה. עם זאת, קיימים מצבים בהם נטל הראיה לעניין יסוד ההתרשלות רפואית ולעיתים גם לעניין יסוד הקשר הסיבתי עובדתי עובר מהתובע לנתבע. בד"כ כאשר המצב הוא תיקו 50:50 ונשאלת השאלה על מי עומד הנטל?
המקרים הם: (בכל ס' אם הוכחו התנאים, נטל הראיה עובר מהתובע לנתבע להוכיח שלא היה רשלן)
ס' 38– כאשר הנזק נגרם בשל דבר מסוכן או נמלט שהיה תחת אחריות הנתבע, הניזוק יכול שלא להוכיח את יסוד ההתרשלות רפואית ולהעביר את נטל הראיה:
1. דבר שהוא:
מסוכן- דבר שטמוע בו סיכון טבעי העלול להתממש כלפי מי שבא עמו במגע בלא זהירות מספקת או באופן לא מקצועי. למעט           אש או חיה. מצבים שקטגורית אנו יודעים כי מונע הנזק הזול ביותר הוא בעל אותו דבר מסוכן, נטל ההוכחה יעבור לנתבע.
**הס' יכול גם על מכונית, לפי הפסיקה.
נמלט- הכוונה לדבר שמצוי בבעלות או תחת אחריות אדם ונמלט מן המקרקעין שבהם הוא מצוי. למשל: דליפת מים/חומר    אחר.
2. הנתבע הוא הבעלים של הדבר או אחראי עליו. לפי דעת הרוב השליטה צריכה להיות מהותית (פ"ד ישראליפט) ואין צורך בשליטה בלעדית. המועד הרלוונטי שלשליטה- הוא מועד העוולה.
3. הנתבע ידע (בפועל) או שהיה עליו לדעת (בכוח) כי הדבר המסוכן או הנמלט עלול לגרום לנזק (בך בפ"ד ישראליפט טוען כי לא התקיים ולכן אין להחיל את הס').
4. הנתבע עזב או מסר את הדבר המסוכן והנזק נגרם בעקבו שימוש שנעשה בו ע"י גורם אחר שאינו התובע (פ"ד פישמן)
5. קשר סיבתי בין הדבר המסוכן או הנמלט לבין הנזק.
6. נזק.

רשלנות

ס' 39- מדבר על נזק שגרמה אש שהנתבע הבעיר או היה אחראי להבערתה. הניזוק יכול להעביר את נטל הראיה של יסוד ההתרשלות רפואית.
במקרקעין–> תופס המקרקעין.        מיטלטלין–> בעל המיטלטלין.
1. אש
2. הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבערתה.
3. האש יצאה מהמקרקעין של הנתבע אל מקרקעין אחרים וגרמה לנזק.
4. קשר סיבתי בין האש לבין הנזק- בין אם הנזק נגרם ישירות מהאש ובין אם בעקיפין.
5. נזק

ס' 40- הנזק נגרם בשל חיה מזיקה שתחת אחריות הנתבע, הניזוק יכול להעביר את נטל הראיה של יסוד ההתרשלות רפואית.
1. חיה שהיא:
            חיית בר
חיית בית- אבל הנתבע ידע או חזקה עליו שידע כי היא מועדת לעשות את המעשה שגרם הנזק.
2. הנתבע הוא הבעלים של החיה או הממונה עליה.
3. קשר סיבתי בין החיה לבין הנזק.
4. נזק

ס' 41- מצב בו התובע לא יכול להוכיח כיצד נגרם הנזק אולם נסיבות המקרה מעידות מאליהן כי האחריות לנזק היא ככל הנראה על הנתבע (לדוגמא: נזק במהלך טיפול רפואי). ס' 41א, ב, ג- היזק ע"י כלב.
תנאים שהוכחתם מעבירה את נטל השכנוע:
1. התובע אינו יודע (בפועל) ואינו יכול לדעת (בכח) מהן נסיבות קרות הנזק. בעבר הגישה הייתה כי מועד אי הידיעה הייתה בעת התרחשות הנזק, אך היום המועד הקובע הוא מועד המשפט (פ"ד שטרנברג, פ"ד רז).
2. הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבע שליטה מלאה עליו (פ"ד רז).
בך בישראליפט- סבור כי המערערת צריכה להוכיח שליטה גמורה.
ההלכה: הגדרת השליטה רחבה ומתייחסת גם לשליטה אפקטיבית על הנכס, ליכולת של הנתבע לשלוט בו ולהיות מונע הנזק          הזול ביותר (פ"ד שטרנברג, פ"ד ישראליפט).
3. האירוע הנזיקי מתיישב עם המסקנה שהנתבע לא נקט בזהירות סבירה. לפי נסיבות המקרה, בהתחשב במלוא הראיות, על פי השכל הישר וניסיון החיים בהתאם למאזן ההסתברויות (צריך הסתברות שלמעלה מ-50%). החידוש הוא שניתן להשתמש בראיות סטטיסטיות טהורות. (פ"ד שטרנברג, פ"ד עזבון אלעבד).

Published / by admin(((((((( / Leave a Comment

 זכות הטיעון/שימוע: (תלוי באוויר עם ג'ורג' קלוני, UP ON AIR)

מהות ההליך:

זכותו של עובד לדעת על הכוונה לפטרו ולהשמיע את עמדתו טרם קבלת החלטה סופית. העובד צריך לקבל הזמנה לשימוע, ואף צריך לקבל חומר אודות השימוע. (עורך השימוע זה מי שמוסמך לפטר)

  • עיתוי עריכת השימוע – לפני קבלת ההחלטה
  • ההזמנה לשימוע – בכתב, זמן סביר מראש, פירוט הנימוקים העומדים ביסוד השימוע, מתן הזדמנות לעיין בחומר ובמסמכים
  • אפשרות לייצוג משפטי או ליווי של עו"ד או אדם אחר בשימוע
  • בנסיבות המתאימות ובהתאם למידת הפגיעה האפשרית יש להתיר גם חקירת עדים
  • חובת ניהול פרוטוקול ומסירת עותק ממנו לעובד
  • הקשבה לטיעוני העובד "בלב פתוח ובנפש חפצה"
  • הענקת הזמן הדרוש לו להצגת מלוא טענותיו

מהות ההליך

הצדקות לקיומו:

  הצדקות מוסריות – פסיכולוגיות:

  • הליך פיטורים פוגע בבטחון העצמי של העובד ומייצר תחושה של חוסר שליטה.
  • הליך השימוע מסייע לתחושה של שליטה.
  • הליך השימוע כחלק מתהליך פסיכולוגי של עיבוד פרידה ואבל.
  • צדק פרוצדוראלי- גישה לפיה התהליך אינו נופל בחשיבותו מהתוצאה, קיים מתאם בין תפיסת הוגנות התוצאה לבין תפיסת הוגנות התהליך.

הצדקות תועלתניות:

  • מתאם גבוה בין עוצמת הפגיעה בצדק הפרוצדוראלי לבין היווצרות רגשות שליליים כלפי המעסיק.
  • רגשות אלה מתמרצים את העובד לגרום נזקים למעביד ולהגיש תביעות משפטיות
  • תביעות משפטיות עלולות לפגטע בתדמית הארגון ולהסב לו עלויות גבוהות
  • עוצמת הרגשות השליליים ביחס להליכי פיטורים בלתי ראויים אינה פחותה בקרב עובדים שזכו בפיצויי כספי הולם (גם מי שקיבל פיצויים עדיין יהיה ממורמר בהליך לא הוגן)

הצדקות מנהליות וארגוניות:

  • הליך השימוע מאפשר לארגון לפתח כלי ביקורת וניהול, ומחזק את חשיבותם של הליכים הקודמים לפיטורים
  • העצמת כוחם של מתווכים בין המשפט לארגון העשויים למנוע פיטורים שלא כדין (מנהלי משאבי אנוש, עורכי דין)
  • בתחום הציבורי הליך השימוע מהווה חלק מכללי המינהל התקין

היקף החובה:

  • הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי (ד"ר יוסי גוטרמן- המכללה האקדמית עמק יזרעאל)
  • בעת פיטורים, פרישה מהעבודה, וגם בעת הרעב בתנאי עבודה ונזיפות (סוהייר סרוג'י נ' המוסד לביטוח לאומי)
  • פיטורים או פרישה אף שמקורם בהסכמת המעסיק וארגון העובדים (בג"צ ריבה גינגולד נ' בית הדין הארצי לעבודה)
  • סיום חוזה לתקופה קצובה לאחר שהוארך מספר פעמים (פס"ד גוטרמן)

השלבים הסופיים של הליך השימוע טרם ההחלטה:

  • הימנעות מהצגת נתונים חדשים בפני הגורם המחליט ללא ידיעת העובד (ראשד לולו- הועדה לתכנון ולבניה אלונים)
  • חובת הנמקה וחובת המעסיק להתייחס לטענות העובד שהועלו לפניו במסגרת השימוע, לרבות החובה לשקול שיבוץ חלופי. (פאטמה מלחם- מועצה מקומית ג'דידה מכר)
  • הגבלות על עיתוי מתן ההודעה בעקבות השימוע

הסעדים בגין היעדר שימוע:

אכיפת קיומו של שימוע ואכיפה זמנית של יחסי עבודה

מתן פיצוי כספי

אבחנה בין גוף ציבורי לגוף פרטי לעניין בברירת הסעד

(למעסיק יש זכות להוציא את העובד לחופשה מהזמן של השימוע ועד להחלטה הסופית)

ביקורת על הליך השימוע:

  • הליך שבפועל נעשה, פעמים רבות, באופן טכני ועל מנת לצאת ידי חובה וגורר בזבוז משאבים
  • סרבול תהליכים בארגון ועידוד "ניהול כסת"ח: באגון
  • עידוד תביעות של עובדים שפוטרו כנגד מעסיקיהם (אם כבר אז כבר).

העבודה לא כוללת את השיעור האחרון.